אמרו לי שהימים הראשונים קשים אבל שאחר כך זה זורם והילדה תלמד לעשות בסיר.

בפועל,

מצאתי את עצמי מחליפה כל היום טיטולים לאלין, שוטפת את הבית 3, 4 או 5 פעמים בעקבות פיפי על הרצפה, מזיעה בטירוף כי לא נחתי לרגע, עצבנית, שוטפת ותולה על החבל מלא מכנסיים ותחתונים, מבשלת, מנקה, מנסה לחייך, לחוצה עד השמיים כי לא היה לי זמן לשבת כמו שצריך על הפרוייקט שלי ובנוסף בחופש הגדול צריך לצאת קצת החוצה לא? 

אבל איך יוצאים החוצה עם ילדה שהתחילה גמילה מטיטולים? 

איך מתמודדים עם שתי בנות כשאחת מהן תרטיב את התחתונים? איך אני אעסיק את השנייה?

איך מתמודדים עם מבטים של אנשים?

איך נשארים רגועים?

 

לקח לי זמן להבין ולפצח מהי הדרך הנכונה. 

שבועיים עברו עד שרומי הבינה שיש דבר כזה שנקרא סיר ושבו עושים את הצרכים (ולא כמה ימים).

ניסיתי גם אסלונית (עד היום היא לא מוכנה לשבת עליה).

 

בשבועיים האלה וגם אחרי... גיליתי שאין דרך אחת נכונה, קראתי הרבה ברשת והיו המון המלצות שונות.  

מה שנכון לה הוא ההרגשה שאני סומכת עליה שהיא תגיד לי כשהיא צריכה שירותים.

מה שנכון לה הוא שאעזוב אותה בשקט ולא אשגע אותה ״יש לך פיפי״?

מה שנכון לה הוא להיות ביום ללא טיטול או תחתון גמילה כי זה מבלבל אותה שלפעמים היא עם ולפעמים היא בלי. 

 

מה שנכון לי הוא להבין שזו תקופה זמנית שתעבור ושתהליך הגמילה שונה מילד לילד ולא לעשות השוואות.

מה שנכון לי הוא לשחרר ולזכור שיהיו פספוסים וזה אחלה תרגול בסבלנות עבורי

מה שנכון לי הוא להיות קשובה, לזהות את שפת הגוף שלה כשהיא מתאפקת ולכוון- לא לשגע אותה כל כמה דקות בשאלות.

 

מה שנכון לנו, עד היום אגב, הוא להסתובב עם סיר כי איתו היא מרגישה בטוחה מבלי לחשוב מה יגידו או מה יחשבו.

 

היו פעמים שהיינו בחוץ והייתי צריכה להחליף לה- בחרתי לצחוק ולקבל באהבה.

 

גמילה מטיטולים זהו תהליך לא פשוט. 

אנחנו צריכות להיות מוכנות לו ולזכור את המטרה לשמה התחלנו בו .

היום אני מלאה בגאווה בי ובבת שלי . 

 

אם את לפני גמילה מטיטולים לאחד מהילדים, תהיי מאופקת, סבלנית וקשובה לך ולילד שלך.

 

עד היום ישנם פספוסים, אנחנו בלמידה מתמדת. השבועיים האחרונים היו מאתגרים.

אני מזכירה לעצמי כל הזמן שלכל שינוי לוקח זמן להיטמע וכך גם בגמילה. אין צורך להתעצבן, אין צורך להאשים. צריך לקבל, ללמוד ולהבין.